בהלכות שבת בשו''ע אדה''ז מזכיר כמה פעמים סממנים שהיו במלאכת המשכן,
בסימן ש"מ סט"ו:
המעמר הוא מאבות מלאכות שהיה במשכן בסמנים הזרועים.
ומפורש בדבריו שהיו סמנים מן הצומח, אבל לא מוזכר כאן צביעה, כך שאולי אפשר לומר שהכוונה לסמני הקטורת ושמן המשחה.
אבל בסימן ש"א ס"א:
הטוחן הוא אב מלאכה שהיתה במשכן בשחיקת סממני הצבע.
וצריך ביאור, שהרי הצביעה הייתה ע''י חומרים מן החי, חילזון ותולעת שני, ומלאכת טוחן להלכה הוא דווקא בגידולי קרקע, אבל בנוגע לבשר הדין הוא שאין טחינה באוכלין?
ונראה לומר ע''פ דברי הרמב''ם בהלכות ציצית שהיו נותנים חומרים נוספים בעת צביעת התכלת, ''ומרתיחין אותו באהלא וכיוצא בו, כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין'', והרי אהלא הוא סוג צמח. א''כ היו גם ''סממני צבע'' מן הצומח.
(ואולי זה גם פירוש דברי רש"י ד"ה האופה בשבת דף ע"ג א': ''בסממנין של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני'' - והרי סממנים הוא לכאורה לא תיאור נכון לתכלת המופק מדם חילזון, ואולי כוונת רש''י היא סממנים של *צביעת* תכלת וארגמן ותולעת שני'', היינו אהלא וסממנים דומים שמוסיפים בעת תהליך הצביעה. וברש''י מ''ט ב': הם זרעו וקצרו סמנין - לצבוע תכלת ועורות אילים וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע - אפשר לומר עד''ז, סמנין לצבוע בעזרתם תכלת וכו' )
גם יש את עורות האילים המאדמים, שלא מפורש בכתוב איך צבעו אותם ואולי לצביעה זו השתמשו בסממנים מן הצומח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה