ידוע שחז"ל לומדים את ל"ט מלאכות שבת ממלאכת המשכן.
מתוך ההנחה שבעת בניית המשכן צבעו לומדים את מלאכת צובע, מלאכת אופה ומבשל (יש לבשל את הסמנים לפני הצביעה), ועוד.
בפרשיות ויקהל ופקודי מתוארת מלאכת הקמת המשכן, התיאור כולל פרטים רבים, אבל מלאכת צביעת הבדים לא מתוארת כלל.
נראה שעל פי פשוטו של מקרא לא הייתה צביעה בעת מלאכת הקמת המשכן:
"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם ... וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים". מהו תכלת? תכלת אינו חומר שצובעים איתו (Paint), ''תכלת'' הוא צמר צבוע, כמו שאומר רש"י ''תכלת - צמר צבוע בדם חלזון'', גם ארגמן ("וארגמן - צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן''. רש''י), ותולעת שני הם צמר צבוע. עורות אלים מאדמים לפי רש"י הם עורות צבועות אדום לאחר עיבודם. גם הרמב''ם אומר ''תכלת האמורה בתורה בכל מקום הוא הצמר הצבוע''.
כשהביאו את הנדבות למשכן נאמר "וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ", דהיינו הביאו צמר שכבר צבוע תכלת וארגמן ותולעת שני, וכן הביאו עורות אלים שהם כבר מאדמים. הדבר מפורש עוד יותר בפסוק "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ", הנשים הביאו "מטוה" של תכלת וארגמן ותולעת שני. כלומר היו תרומות של "איש אשר נמצא איתו" שנתנו תכלת וארגמן ותולעת שני שהגיעו בצורת צמר לא מעובד אבל כבר צבוע, והיו תרומות של "נשים חכמות לב" שהיו "מטוה" כלומר חוטים טויים ומוכנים של תכלת וארגמן ותולעת שני.
ואם כן, כל הצביעה נעשתה עוד לפני הבאת התרומות, ולמשכן לא הגיעה כלל תרומה של צמר לא צבוע!
אפשר להסביר את זה בכמה אופנים:
א. למרות שרוב החוטים והעורות היו צבועים כבר בעת שהובאו כנדבה, יתכן שהיו פריטים מסוימים שדרשו צביעה (אבל - בתיאור חומרי הנדבות לא מסופר על תרומה של צמר נקי!)
ב. את ל"ט המלאכות לומדים גם ממלאכות שנעשו לפני הנדבה למשכן (אבל - הלימוד הוא מכך שלפני הציווי על מלאכת המשכן הוזהרו על השבת שמכך משמע שמלאכות אלו הם האסורות בשבת, וא''כ איך לומדים ממלאכה שכבר נעשתה לפני זה?)
ג. על פי פשוטו של מקרא לא הייתה צביעה כלל, אך דרך הלימוד של חז"ל הינו דרש שלא מתיישב תמיד עם פשוטו של מקרא, וכמו שיש עוד דוגמאות רבות לכך.
***
יש להעיר עוד: על פי הלכה כאשר עושים ציצית יש לכוון ולומר 'לשם מצוות ציצית'. גם כאשר צובעים בימינו חוטי ציצית לתכלת אומרים לפני הצביעה לשם מצוות ציצית. וע''פ הנ''ל נראה שיתכן שהצובעים של התכלת למשכן לא היו יהודים, ובוודאי שהצביעה לא הייתה לשם המשכן!
(ועוד יש להעיר שהשורש צבע מופיע בתנ"ך במקום אחד בלבד, בספר שופטים (ה, ל) בפסוק הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה