חלוקת העבודה בין בצלאל ואהליאב

בפסוקים אין תיאור של חלוקת העבודה בין בצלאל ואהליאב, הרושם הוא שבצלאל הוא המנהל הראשי של העבודה ואהליאב הוא העוזר שלו. בכל מקום ששמותיהם של בצלאל ואהליאב מופיעים יחד שמו של בצלאל מופיע ראשון, ועל אהליאב כתוב בדרך כלל לשון שמתשמע ממנה שהוא עוזר של בצלאל: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אׇהֳלִיאָב", "וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב".

מעיון בלשונות הפסוקים נראה שבצלאל מלבד היותו המנהל הראשי היה מומחה למלאכות של מתכת, אבן ועץ, ואילו אהליאב היה מומחה לטקסטיל, שכן בכל מקום שיש פירוט של המלאכות הספציפיות בנוגע לבצלאל מדובר במלאכות של מתכת אבן ועץ, ואילו מלאכות של טקסטיל לא מוזכרות, ובנוגע לאהליאב כאשר מופיע לגביו פירוט ספציפי מדובר על מלאכות של טקסטיל ואילו מלאכות של מתכת אבן ועץ לא מוזכרות:

- (א) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. (ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכׇל מְלָאכָה. (ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. (ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכׇל מְלָאכָה. (ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כׇּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חׇכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ. (ז) אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כׇּל כְּלֵי הָאֹהֶל. (ח) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כׇּל כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. (ט) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ. (י) וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן. (יא) וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ. (פרשת כי תשא, שמות לא)

- "(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא י״י בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. (לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכׇל מְלָאכָה. (לב) וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. (לג) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכׇל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת. (לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן. (לה) מִלֵּא אֹתָם חׇכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כׇּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כׇּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת. (א) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאׇהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן י״י חׇכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה י״י." . (פרשת ויקהל, שמות לה)

- "(כב) וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (כג) וְאִתּוֹ אׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ." (פרשת פקודי, שמות לח)

- כך ניתן לדייק גם מהפסוק המייחס את עשיית הארון דווקא לבצלאל: "וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אׇרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (פרשת ויקהל, שמות לז, א).

- וגם מהפסוק בדברי הימים: "וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׁם לִפְנֵי מִשְׁכַּן י״י" (דברי הימים ב', א, ה)

האם השתמשו במלאכת המשכן בסממני צבע מן הצומח?

בהלכות שבת בשו''ע אדה''ז מזכיר כמה פעמים סממנים שהיו במלאכת המשכן,

בסימן ש"מ סט"ו:

המעמר הוא מאבות מלאכות שהיה במשכן בסמנים הזרועים.

ומפורש בדבריו שהיו סמנים מן הצומח, אבל לא מוזכר כאן צביעה, כך שאולי אפשר לומר שהכוונה לסמני הקטורת ושמן המשחה.

אבל בסימן ש"א ס"א: 

הטוחן הוא אב מלאכה שהיתה במשכן בשחיקת סממני הצבע.

וצריך ביאור, שהרי הצביעה הייתה ע''י חומרים מן החי, חילזון ותולעת שני, ומלאכת טוחן להלכה הוא דווקא בגידולי קרקע, אבל בנוגע לבשר הדין הוא שאין טחינה באוכלין?

ונראה לומר ע''פ דברי הרמב''ם בהלכות ציצית שהיו נותנים חומרים נוספים בעת צביעת התכלת, ''ומרתיחין אותו באהלא וכיוצא בו, כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין'', והרי אהלא הוא סוג צמח. א''כ היו גם ''סממני צבע'' מן הצומח. 

(ואולי זה גם פירוש דברי רש"י ד"ה האופה בשבת דף ע"ג א': ''בסממנין של צבע תכלת וארגמן ותולעת שני'' - והרי סממנים הוא לכאורה לא תיאור נכון לתכלת המופק מדם חילזון, ואולי כוונת רש''י היא סממנים של *צביעת* תכלת וארגמן ותולעת שני'', היינו אהלא וסממנים דומים שמוסיפים בעת תהליך הצביעה. וברש''י מ''ט ב': הם זרעו וקצרו סמנין - לצבוע תכלת ועורות אילים וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע - אפשר לומר עד''ז, סמנין לצבוע בעזרתם תכלת וכו' )

גם יש את עורות האילים המאדמים, שלא מפורש בכתוב איך צבעו אותם ואולי לצביעה זו השתמשו בסממנים מן הצומח.

צביעה במשכן בהלכה ובפשוטו של מקרא

ידוע שחז"ל לומדים את ל"ט מלאכות שבת ממלאכת המשכן. 

מתוך ההנחה שבעת בניית המשכן צבעו לומדים את מלאכת צובע, מלאכת אופה ומבשל (יש לבשל את הסמנים לפני הצביעה), ועוד.

בפרשיות ויקהל ופקודי מתוארת מלאכת הקמת המשכן, התיאור כולל פרטים רבים, אבל מלאכת צביעת הבדים לא מתוארת כלל. 

נראה שעל פי פשוטו של מקרא לא הייתה צביעה בעת מלאכת הקמת המשכן: 

"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם ... וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים". מהו תכלת? תכלת אינו חומר שצובעים איתו (Paint), ''תכלת'' הוא צמר צבוע, כמו שאומר רש"י ''תכלת - צמר צבוע בדם חלזון'', גם ארגמן ("וארגמן - צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן''. רש''י), ותולעת שני הם צמר צבוע. עורות אלים מאדמים לפי רש"י הם עורות צבועות אדום לאחר עיבודם. גם הרמב''ם אומר ''תכלת האמורה בתורה בכל מקום הוא הצמר הצבוע''.

כשהביאו את הנדבות למשכן נאמר "וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ", דהיינו הביאו צמר שכבר צבוע תכלת וארגמן ותולעת שני, וכן הביאו עורות אלים שהם כבר מאדמים. הדבר מפורש עוד יותר בפסוק "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ", הנשים הביאו "מטוה" של תכלת וארגמן ותולעת שני. כלומר היו תרומות של "איש אשר נמצא איתו" שנתנו תכלת וארגמן ותולעת שני שהגיעו בצורת צמר לא מעובד אבל כבר צבוע, והיו תרומות של "נשים חכמות לב" שהיו "מטוה" כלומר חוטים טויים ומוכנים של תכלת וארגמן ותולעת שני. 

ואם כן, כל הצביעה נעשתה עוד לפני הבאת התרומות, ולמשכן לא הגיעה כלל תרומה של צמר לא צבוע!

אפשר להסביר את זה בכמה אופנים:

א. למרות שרוב החוטים והעורות היו צבועים כבר בעת שהובאו כנדבה, יתכן שהיו פריטים מסוימים שדרשו צביעה (אבל - בתיאור חומרי הנדבות לא מסופר על תרומה של צמר נקי!)

ב. את ל"ט המלאכות לומדים גם ממלאכות שנעשו לפני הנדבה למשכן (אבל -  הלימוד הוא מכך שלפני הציווי על מלאכת המשכן הוזהרו על השבת שמכך משמע שמלאכות אלו הם האסורות בשבת, וא''כ איך לומדים ממלאכה שכבר נעשתה לפני זה?)

ג. על פי פשוטו של מקרא לא הייתה צביעה כלל, אך דרך הלימוד של חז"ל הינו דרש שלא מתיישב תמיד עם פשוטו של מקרא, וכמו שיש עוד דוגמאות רבות לכך.

***

יש להעיר עוד: על פי הלכה כאשר עושים ציצית יש לכוון ולומר 'לשם מצוות ציצית'. גם כאשר צובעים בימינו חוטי ציצית לתכלת אומרים לפני הצביעה לשם מצוות ציצית. וע''פ הנ''ל נראה שיתכן שהצובעים של התכלת למשכן לא היו יהודים, ובוודאי שהצביעה לא הייתה לשם המשכן!

(ועוד יש להעיר שהשורש צבע מופיע בתנ"ך במקום אחד בלבד, בספר שופטים (ה, ל) בפסוק הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל)