נשאלה שאלה על הלשון בברכה מעין שבע 'המניח לעמו ביום שבת קדשו כי בם רצה להניח להם', שזו לשון כפולה שחוזרת על אותו עניין, 'המניח לעמו' ו'להניח להם', וקשה להבין את משמעות המשפט: הקב''ה נותן לעמו מנוחה בשבת כי רצה בהם לתת להם מנוחה.
ואולי הייתה גירסה מקורית:
המנחיל עמו יום שבת קדשו כי בם רצה להניח להם.
ובהמשך הל' של 'המנחל' קפצה ל'עמו', וכך זה הפך ל'המניח לעמו'.
(או: המניח לעמו ביום שבת קדשו כי בם רצה להנחיל להם, ובהמשך הל' הראשונה נפלה ונשאר להניח להם).
באם הגירסה הקדומה הייתה בכתיב חסר, אז יותר קל ל'המנחל עמו' להפוך ל'המנח לעמו' וכו'.
אמנם לא מצאתי גירסה כזו בסידורים, אבל אולי זו גירסה קדומה, וצריך לחפש עוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה