יתכן שבתקופה קדומה החלוקה של פרשות פתוחות וסתומות שבתורה הופיעה רק בחלק מהספרים, ובחלקם לא הופיעה.
לפעמים רואים פיסקה באמצע פסוק, שמראה לכאורה סוג שונה של חלוקה מאשר החלוקה של הפסוקים, כלומר חלוקה שנובעת מצורת הבנה וקריאה שונה.
כאשר חילקו את הפרשויות (פרשיות השבוע) חילקו אותם לאו דווקא בהתאם לחלוקת הפרשות הפתוחות וסגורות, יתכן שהמחלקים לא השתמשו בספרים שבהם החלוקה הופיעה, אלא בספרים שבהם כל הטקסט הופיע בהמשך אחד.
דבר זה יכול להסביר איך התחילו את פרשת ויחי באמצע פרשה.
יותר מאוחר התפשטה השיטה של כתיבת הספרים עם הרווחים של פרשות פתוחות וסתומות, שהייתה קיימת גם קודם בחלק מהספרים, השיטה התפשטה והתקבלה עד שהרמב''ם פוסק שהחלוקה הזו מקורית וספר שלא כתוב עם פרשיות כאלה הוא פסול.
את ההשערה הזו צריך לבסס על ידי בדיקה במגילות מדבר יהודה. וכפי הזכור לי היה מאוד קשה להוכיח באופן חד משמעי על מציאותם של הפרשות הללו שם, אך משהו אחד כן מצאתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה