יום ראשון, 1 ביוני 2025

אף בערי מקלט... ומעולם לא היה דבר זה ולא ציוה הקב''ה לתוהו

מדוע הרמב''ם משתמש בהוכחה הזו לכך שתחומי ארץ ישראל יורחבו בעתיד, ולא בכך שהקב''ה הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃ אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃ אֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃ וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי. מדוע צריך להשתמש בהוכחה הבנויה מהנחות שונות ולא מהבטחה ברורה ומפורשת?

אולי ההסבר לכך הוא שהרמב''ם הרי רוצה להוכיח שהבטחת ביאת המשיח עולה מן התורה עצמה, ולא רק מדברי הנביאים. ולכן הוא מעדיף את ההוכחה מערי מקלט שהיא אחרי מתן תורה, ולא מאברהם שהוא בגדר של נביא, אך היה לפני מתן תורה. יתכן שהרמב''ם מתייחס לנבואה לאברהם בתור 'דברי נביאים' ולא 'דברי תורה'. 

גם ההוכחה מנבואת בלעם, למרות שהיא נבואה, אבל היא נאמרה אחרי מתן תורה ולכן הרמב''ם מתייחס לזה כ'דברי תורה'. 

ועדיין יש לעיין בהסבר זה.

פרשת ויחי ופרשות פתוחות וסתומות

יתכן שבתקופה קדומה החלוקה של פרשות פתוחות וסתומות שבתורה הופיעה רק בחלק מהספרים, ובחלקם לא הופיעה. 
לפעמים רואים פיסקה באמצע פסוק, שמראה לכאורה סוג שונה של חלוקה מאשר החלוקה של הפסוקים, כלומר חלוקה שנובעת מצורת הבנה וקריאה שונה. 
כאשר חילקו את הפרשויות (פרשיות השבוע) חילקו אותם לאו דווקא בהתאם לחלוקת הפרשות הפתוחות וסגורות, יתכן שהמחלקים לא השתמשו בספרים שבהם החלוקה הופיעה, אלא בספרים שבהם כל הטקסט הופיע בהמשך אחד. 
דבר זה יכול להסביר איך התחילו את פרשת ויחי באמצע פרשה. 
יותר מאוחר התפשטה השיטה של כתיבת הספרים עם הרווחים של פרשות פתוחות וסתומות,  שהייתה קיימת גם קודם בחלק מהספרים, השיטה התפשטה והתקבלה עד שהרמב''ם פוסק שהחלוקה הזו מקורית וספר שלא כתוב עם פרשיות כאלה הוא פסול. 

את ההשערה הזו צריך לבסס על ידי בדיקה במגילות מדבר יהודה. וכפי הזכור לי היה מאוד קשה להוכיח באופן חד משמעי על מציאותם של הפרשות הללו שם, אך משהו אחד כן מצאתי.