בגמרא ב"מ עג ע"א:
והחמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול, ואינן חוששין.
מאי טעמא? רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא, רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו.
מאי בינייהו? - איכא בינייהו: תגרא חדתא.
והרמב"ם פוסק: (מלווה ולוה ט, ח)
החמרין שנכנסו לעיר והרי החטים ד' סאין בסלע הוזילו ומכרו למכיריהן או לספסריהן חמש בסלע במעות שנתנו להן תחלה כשיכנסו לעיר עד שיפתחו שקיהן וימכרו לכל אדם הרי זה מותר שאין אלו מוכרין להם בזול מפני שנתנו מעות עתה ולא יקחו אלא לאחר זמן אלא מפני שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם.
הרמב"ם כותב שהסיבה היא מפני "שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם". ובגמרא ישנם שני דעות, רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא, רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו.
וחשבתי שאולי הרמב"ם נקט את שני הסיבות שבגמרא, וא"כ מה שהרמב"ם כתב "מסעדין אותם" הוא פירוש של מה שכתוב בגמרא "דמוזלי גבייהו".
מה הקשר בין מוזלי גבייהו (ע"פ רש"י הכוונה מלשון הוזלה) למסעדין אותם? יתכן שההוזלה מתוארת ע''י הרמב''ם כסעד ועזרה, אבל אולי בגירסא של הרמב"ם היה כתוב בגמרא "דאזלי גבייהו".
באתר הכי גרסינן מצאתי שישנה גירסא "משום דמזלי גבייהו" (כת"י קרמונה וכת"י NLI: 4° 577.4.36 )
מעניין למצוא את צילום הכתב יד עצמו ולראות אם כתוב שם דמזלי או דאזלי, שהרי א' בכתב יד יכולה לפעמים להתפענח כמ'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה