בגמרא בבא מציעא צא א-ב:
מתיב רב אחדבוי בר אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם הבהמה בשעה שעולה עליה זכר ת"ל כלאים לאו מכלל דכלאים אחיזה נמי לא מאי אחיזה הכנסה ואמאי קרי לה אחיזה לישנא מעליא
אמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא ליכא מ"ט בעבידתיה טריד מתיב רב אחדבוי בר אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר תלמוד לומר כלאים
הברייתא מובאת פעמיים, אך בשנוי קטן: בפעם הראשונה מדובר על אחיזת הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, ובפעם השניה הלשון היא כדי שיעלה עליה זכר.
מההקשר מובן שמדובר באותה הברייתא, אך שינוי הלשון בולט, (והעירו על כך בגמרא שוטנשטיין).
שינוי זה מופיע כבר בתלמוד מדפוס ונציא ר''פ.
אך כשמעיינים בכתבי היד מגלים שישנם כתבי יד שבהם הנוסח בשני הפעמים הוא בשעה שעולה עליה זכר, ואילו בכתבי יד אחרים הנוסח בשניהם הוא כדי שיעלה עליה זכר.
הנוסח של כתבי היד הגיוני (בשני הפעמים מופיע אותו נוסח), וקשה להבין איך נוצרה נוסחת הדפוסים שבה ישנו הבדל בין הפעם הראשונה לשניה. האם העתיקו את הפעם הראשונה מכתב יד אחד ואחת הפעם השניה מכתב יד אחר?.
