יום שישי, 27 בספטמבר 2024

נצבים - הנסתרות לה' אלקינו



הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַׄד⁠־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת (דברים כ"ט:כ"ח).


א. יש קושי להבין את הפסוק הזה, מה בדיוק הוא בא לומר. ומה ההקשר שלו לדברים שנאמרו לפני זה. בפסוקים שלפני זה משה מדבר על ברית בין ה' לבני ישראל ועל העונשים החמורים שיבואו על מי שלא יקיים את הברית, ולבסוף ישנם כמה פסוקים על מה שיאמרו ב'דור האחרון' כאשר יראו את המכות אשר חִלה ה' בארץ. בסופם מגיע הפסוק הנסתרות לה' אלקינו. האם הפסוק הזה הוא המשך הדברים שיאמרו בדור האחרון? או שמא אלו המשך דברי משה? 


ב. על פי המסורה מעל המילים לנו ולבנינו ומעל האות ע' של עד, ישנם נקודות. נקודות אלו מתפרשים כבאים למעט את משמעות הכתוב, בסנהדרין מג,ב נחלקו:


הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד?

מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה 

א"ל ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן.


נראה שדעות אלו מתייחסים לנקודות בתור מיעוט ממשמעות הכתוב, "דכל נקודה למעט" (רש"י). ולכאורה המיעוט הינו מיעוט מן המשמעות הכללית של הכתוב, ולאו דווקא ממשמעות המילים המסוימות הללו. (ויש לעיין עוד בדברי רש"י ותוס' ובפירוש שהנקודות היו בעצם צריכים להופיע מעל לה' אלקינו "אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם")


ג. מעניין שבעוד שבנוסח שלנו מופיעה נקודה גם על הע' של עד וכן הדבר גם בכתר ארם צובה, בכת"י לנינגרד הנקודות מופיעות רק מעל לנו ולבנינו, ולא מעל הע' של עד. גם בספרי תורה עתיקים אפשר לראות שהיה מנהג כזה של נקודות מעל לנו ולבנינו בלבד. גם בפירוש רש"י לתורה בחלק מכתבי היד מופיע שישנם נקודות מעל לנו ולבנינו, ובאחרים נוסף שגם מעל הע' של עד. 


ד. והנה הן ממקורותינו, והן מן המחקר - ישנה הוכחה לכך ממגילות מדבר יהודה - יש משמעות שהנקודות באות לא רק למעט את משמעות הכתוב, אלא גם לסמן נוסח שונה, נוסח ללא המילים המנוקדות. מה פירוש הפסוק ללא המילים "לנו ולבנינו"?


ניתן אולי להציע אופן קריאה כזה: 

הנסתרות לה' אלקינו נגלות, עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת. 

והמשמעות היא: הנסתרות לה' אלקינו נגלות - אין נסתר מנגד עיניו של ה' כי הכל גלוי לפניו, 

עד עולם - לעולם,

לעשות את כל דברי התורה הזאת - ה' יעשה את דברי התורה הזאת, דהיינו יעניש את העוברים על הברית, וע"ד מה שנאמר לפני זה 'ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה', 'להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה'. 

יתכן שפירוש כזה מסתדר יותר עם ההקשר של הפסוקים שלפניו. 


כתב יד לנינגרד - אין ניקוד מעל האות ע' של עד

ספר תורה אשכנזי מהמאה ה-14 (Ms Erfurt 8) - אין ניקוד מעל האות ע' של עד


יום חמישי, 30 במאי 2024

שינוי לשון בברייתא - בבא מציעא צא

בגמרא בבא מציעא צא א-ב:

מתיב רב אחדבוי בר אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם הבהמה בשעה שעולה עליה זכר ת"ל כלאים לאו מכלל דכלאים אחיזה נמי לא מאי אחיזה הכנסה ואמאי קרי לה אחיזה לישנא מעליא
אמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא ליכא מ"ט בעבידתיה טריד מתיב רב אחדבוי בר אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר תלמוד לומר כלאים

הברייתא מובאת פעמיים, אך בשנוי קטן: בפעם הראשונה מדובר על אחיזת הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, ובפעם השניה הלשון היא כדי שיעלה עליה זכר.
 
מההקשר מובן שמדובר באותה הברייתא, אך שינוי הלשון בולט, (והעירו על כך בגמרא שוטנשטיין). 

שינוי זה מופיע כבר בתלמוד מדפוס ונציא ר''פ. 

אך כשמעיינים בכתבי היד מגלים שישנם כתבי יד שבהם הנוסח בשני הפעמים הוא בשעה שעולה עליה זכר, ואילו בכתבי יד אחרים הנוסח בשניהם הוא כדי שיעלה עליה זכר. 

הנוסח של כתבי היד הגיוני (בשני הפעמים מופיע אותו נוסח), וקשה להבין איך נוצרה נוסחת הדפוסים שבה ישנו הבדל בין הפעם הראשונה לשניה. האם העתיקו את הפעם הראשונה מכתב יד אחד ואחת הפעם השניה מכתב יד אחר?. 

יום שני, 13 במאי 2024

סטטיסטיקות של הלכות ריבית


- ישנם בתורה 79,980 מילים, מתוכם כ 71 מילים אודות איסור ריבית (שמות כב, כד. ויקרא כה, לו - לח. דברים כג, כ- כא). דהיינו בערך 0.1 אחוז מהתורה מדברת על איסור ריבית.
- מתוך 613 מצוות, 4 מצוות כלולות בדיני ריבית. אלו 0.6 אחוז של המצוות.
- מתוך 525 פרקי משנה, פרק אחד (איזהו נשך, פרק חמישי במסכת בבא מציעא) דן בדיני רבית = 0.2 אחוז.
- מתוך 2711 דפי התלמוד, 15 דפים (בבא מציעא ס' ע"ב - עה ע"ב) דנים בדיני ריבית = 0.5 אחוז.
- מתוך 1000 הפרקים במשנה תורה, הרמב"ם דן בדיני ריבית ב 7 פרקים מספרו (הלכות מלוה ולוה ד - י) = 0.7 אחוז.

דמזלי גבייהו - דאזלי גבייהו?

בגמרא ב"מ עג ע"א:
והחמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול, ואינן חוששין. 
מאי טעמא? רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא, רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו
מאי בינייהו? - איכא בינייהו: תגרא חדתא. 

והרמב"ם פוסק: (מלווה ולוה ט, ח)
החמרין שנכנסו לעיר והרי החטים ד' סאין בסלע הוזילו ומכרו למכיריהן או לספסריהן חמש בסלע במעות שנתנו להן תחלה כשיכנסו לעיר עד שיפתחו שקיהן וימכרו לכל אדם הרי זה מותר שאין אלו מוכרין להם בזול מפני שנתנו מעות עתה ולא יקחו אלא לאחר זמן אלא מפני שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם. 

הרמב"ם כותב שהסיבה היא מפני "שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם".  ובגמרא ישנם שני דעות, רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא, רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו. 

וחשבתי שאולי הרמב"ם נקט את שני הסיבות שבגמרא, וא"כ מה שהרמב"ם כתב "מסעדין אותם" הוא פירוש של מה שכתוב בגמרא "דמוזלי גבייהו". 
מה הקשר בין מוזלי גבייהו (ע"פ רש"י הכוונה מלשון הוזלה) למסעדין אותם? יתכן שההוזלה מתוארת ע''י הרמב''ם כסעד ועזרה, אבל אולי בגירסא של הרמב"ם היה כתוב בגמרא "דאזלי גבייהו".

באתר הכי גרסינן מצאתי שישנה גירסא "משום דמזלי גבייהו" (כת"י קרמונה וכת"י NLI: 4° 577.4.36 )
מעניין למצוא את צילום הכתב יד עצמו ולראות אם כתוב שם דמזלי או דאזלי, שהרי א' בכתב יד יכולה לפעמים להתפענח כמ'.