נראה שהמועדים מופיעים כאן בהקשר חקלאי, שהרי אין פירוט רב אודות הקרבנות ואודות הקשר ההיסטורי - יציאת מצרים.
לעומת זאת יש הרחבה אודות קצירת העומר והקרבתו, אודות הספירה מיום הבאת עומר התנופה, ואודות הקרבת המנחה החדשה בשבועות. שזהו הקשר חקלאי.
לפי זה מובן:
א. ברוב המועדות אין פירוט אודות הקרבנות שמקריבים בהם (אלא רק 'והקרבתם אשה'), אך לעומת זאת בנוגע למנחה החדשה יש פירוט של מספר הכבשים הקרבים איתם היות שזה פירוט של קרבנות שבאים בהקשר החקלאי.
ב. לפי זה גם אפשר להבין את ההקשר של מצוות חג הסוכות המופיעים כאן, מצוות ארבעת המינים ומצוות סוכות - שהינם מצוות עם הקשר חקלאי.
ג. לפי זה אפשר קצת להבין את הקשר של הפסוק ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך וגו' לכאן. למרות שלא מדובר על מועד, אך זו מצווה בהקשר חקלאי.
אלא שעדיין לא מובן:
א. מדוע א''כ התורה מנסה לקשר את הסוכות ליציאת מצרים - למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (והרי ההקשר החקלאי של הסוכות הרבה יותר מובן מאשר ההקשר ליציאת מצרים, שלא כ''כ ברור באיזה סוכות ישבנו ביציאתינו ממצרים)?
ב. מדוע מופיעים גם החגים שאין להם קשר חקלאי, כמו ר''ה ויום כיפור, ומדוע מופיעים חלק מהדינים שלהם כאן (זכרון תרועה, כל מלאכה לא תעשו, ועיניתם את נפשותיכם)?
ג. גם צריך להבין: מדוע אחרי שבסוף רשימת המועדים אחרי שמופיע סיכום - 'אלה מועדי ה' ', התורה ''נזכרת'' וחוזרת שוב 'אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה' ומפרטת עוד דינים של חג הסוכות ואח''כ שוב מסכמת 'וידבר משה את מועדי ה''?
ד. וכן, כמו שהרשימה מסתיימת פעמיים, היא גם מתחילה פעמיים:
'מועדי ה' אשר תקראו אותם... אלה הם מועדי', ולאחר הזכרת יום השבת, התורה מתחילה שוב את הרשימה - 'אלה מועדי ה' מקראי קדש' ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה