תכלה - תחל

המקור למשחק המילים תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה, הוא לכאורה מהפסוקים בבראשית מא:

נג וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נד וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם.

ומובן שהתורה משתמשת כאן דווקא במילים בעלות דמיון צלילי. 

עבירה לצורך מצווה דרבים

הגמרא במס' ברכות מ"ז ע"ב:

מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה ... והיכי עביד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו? 

לדבר מצוה שאני. 

מצוה הבאה בעבירה היא? 

מצוה דרבים שאני.

ובפשטות משמע שעבירה לצורך קיום מצווה, מוגדרת כמצווה הבאה בעבירה, ואסורה,

אך עבירה לצורך מצווה דרבים, מותרת.

וההסבר שאפשר לומר בכך הוא שכאשר מדובר אודות אדם פרטי וקיום המצוות הפרטיות שלו, אזי יש מערכת שיקולים פרטית ואסור לו לעבור עבירה לצורך מצווה, אך כאשר מדובר על עבירה של אדם פרטי מול מצווה של הציבור, אזי הערך של הציבור גובר. 

כמובן שזה חידוש גדול, ויש לעיין האם ומתי פוסקים כך להלכה למעשה.