מדוע אוכלים כרפס בליל הסדר?
היות ואכילת כרפס בטיבול הוא בעצם צורת אכילה שהייתה רגילה ומקובלת בזמן חז''ל, (בדומה לנהוג בימינו ''לנגב חומוס''). והיות ואמירת המגיד לוקחת זמן ואנשים רעבים, אולי הכרפס נועד לנישנוש תוך כדי המגיד, קצת כדי להשקיט את הרעבון, או לפתוח את התאבון, ואולי גם לתת תעסוקה לאלה שפחות מתחברים לאריכות של סיפור ביציאת מצרים, ובכלל - להנעים את האווירה בזמן אמירת ההגדה.
ואולי זו כוונת המשנה: 'הביאו לפניו, מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת'. היינו שממשיך ומטבל שוב ושוב עד שמגיע לאכילת מצה. (אלא שצ''ע אם אפשר לומר כך, כי בדרך כלל עד שמגיע בלשון המשנה פירושו לפני שמגיע).
בנוסח מה נשתנה שבמשנה מופיע הנוסח 'שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים', וניתן להבין מכאן שטיבול הכרפס אינו דבר תימה אלא להיפך - דבר שנוהגים לעשות כדוגמתו כל לילה, הקושיא היא רק למה עושים את זה פעמיים. ובאם זה דבר רגיל שעושים כל לילה, לא הגיוני לומר שכל לילה במהלך הארוחה מתקיים טקס של טבילת חתיכת ירק קטנה ואכילתה, אלא מסתבר שזה כמו שנהוג בארוחה - אכילה במשך זמן, ואם כן גם בליל הסדר מדובר על אכילה כזו. ומה שידוע שהכרפס נאכל כדי להתמיה את התינוקות יתכן שהכוונה לא לעצם אכילת הכרפס בטיבול, אלא לכך שאוכלים את זה עכשיו במקום להתחיל את הסעודה, או לכך שמטבילים פעמיים.
יש להעיר שהרמב''ם מדגיש שיש לאכול לפחות כזית כרפס, וגם לתת לכל בני הבית לפחות כזית כרפס.
ניתן לשאול, באם באמת מלכתחילה היו ממשיכים באכילת הכרפס במהלך אמירת ההגדה, מדוע ואיך קרה הדבר שהפסיקו לעשות זאת?
ראשית, יש הרבה בתים שבהם עדיין הילדים מבקשים במהלך המגיד עוד ועוד חתיכות כרפס...
אבל יתכן שאחרי שהתקבל הסימן קדש ורחץ כרפס יחץ וכו', נוצרה הבנה שכשעוברים לשלב הבא גמרו לגמרי עם השלב הקודם, ושוב לא נוגעים בכרפס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה