בפרשת שופטים מופיעה המילה תועבה כמה פעמים:
בנוגע למעביר בנו ובתו באש מעונן ומנחש וכו',
בנוגע לעבודה זרה בכלל,
וגם בנוגע ללא תזבח לה''א שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה''א הוא.
וצריך להבין מדוע הקרבת בעל מום היא תועבה?
או: מהי, בעצם, משמעות המילה תועבה?
בדרך כלל מובנת המילה תועבה במשמעות של דבר חמור מאוד, לא ''סתם'' דבר אסור, שהרי על רוב האיסורים שבתורה לא נאמר שזה תועבת ה'. אבל כאן אנו רואים שהקרבת בעל מום היא גם תועבה, ולא מובן מדוע דווקא זה נחשב כמעשה כ''כ חמור יותר מאשר שאר איסורי התורה?
העירני ח''מ שבספר התניא פ''ד משמע שכל שס''ה מצוות לא תעשה הם תועבת ה' אשר שנא.
(מעניין שאונקלוס מתרגם את תועבת ה' שבנוגע להקרבת בעל מום ''מרחק קדם ה''', האם כוונתו לומר שכאן בשונה משאר המקומות, זה לא ממש תועבה?)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה