י כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. יא כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יב וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יג וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. טו כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. (דברים כג).
בפסוקים אלו שבפרשת כי תצא מופיעים שני מצוות על הנהגה במחנה הצבא:
א. טמא ממקרה לילה משתלח אל מחוץ למחנה ורק אחרי טבילה והערב שמש יחזור למחנה,
ב. יש לסדר מקום מחוץ למחנה ויתד לעשיית צרכים.
לאחר מכן מופיע פסוק מסכם, כי ה''א מתהלך בקרב מחנך... והיה מחנך קדוש, שבפשוטו נראה שמתייחס לשני המצוות שבאו לפניו.
ברור שעל פי הפשט, שני המצוות מתייחסות להנהגה במחנה הצבא. הן מצוות שילוח טמאים מהמחנה, והן מצוות ויתד תהיה לך.
אך להלכה, בעוד שמצוות ויתד תהיה לך נפסקה לגבי מחנה הצבא (רמב''ם הל' מלכים ו, יד - טו), הרי מצוות שילוח טמאים נפסקה אך ורק כמתייחסת למחנה שכינה ולויה (רמב''ם הל' ביאת המקדש ג, ח), כלומר למקדש.
ויוצא, שלמרות שע''פ פשוטו של מקרא, אדם שנטמא במחנה הצבא צריך לצאת מהמחנה, ורק אחרי טבילה והערב שמש יוכל לחזור למחנה, הרי ע''פ הלכה אינו צריך כלל לצאת מהמחנה! והדבר צריך ביאור.
ואמנם היו זמנים שבהם הארון היה במחנה הצבא כך שמחנה הצבא היה גם כמחנה שכינה, אבל המצווה של יתד תהיה לך להלכה, היא גם במקרה שבו אין הארון נמצא במחנה הצבא (רמב''ם הל' מלכים ו, טו).
