יום ראשון, 1 ביוני 2025

אף בערי מקלט... ומעולם לא היה דבר זה ולא ציוה הקב''ה לתוהו

מדוע הרמב''ם משתמש בהוכחה הזו לכך שתחומי ארץ ישראל יורחבו בעתיד, ולא בכך שהקב''ה הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃ אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃ אֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃ וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי. מדוע צריך להשתמש בהוכחה הבנויה מהנחות שונות ולא מהבטחה ברורה ומפורשת?

אולי ההסבר לכך הוא שהרמב''ם הרי רוצה להוכיח שהבטחת ביאת המשיח עולה מן התורה עצמה, ולא רק מדברי הנביאים. ולכן הוא מעדיף את ההוכחה מערי מקלט שהיא אחרי מתן תורה, ולא מאברהם שהוא בגדר של נביא, אך היה לפני מתן תורה. יתכן שהרמב''ם מתייחס לנבואה לאברהם בתור 'דברי נביאים' ולא 'דברי תורה'. 

גם ההוכחה מנבואת בלעם, למרות שהיא נבואה, אבל היא נאמרה אחרי מתן תורה ולכן הרמב''ם מתייחס לזה כ'דברי תורה'. 

ועדיין יש לעיין בהסבר זה.

פרשת ויחי ופרשות פתוחות וסתומות

יתכן שבתקופה קדומה החלוקה של פרשות פתוחות וסתומות שבתורה הופיעה רק בחלק מהספרים, ובחלקם לא הופיעה. 
לפעמים רואים פיסקה באמצע פסוק, שמראה לכאורה סוג שונה של חלוקה מאשר החלוקה של הפסוקים, כלומר חלוקה שנובעת מצורת הבנה וקריאה שונה. 
כאשר חילקו את הפרשויות (פרשיות השבוע) חילקו אותם לאו דווקא בהתאם לחלוקת הפרשות הפתוחות וסגורות, יתכן שהמחלקים לא השתמשו בספרים שבהם החלוקה הופיעה, אלא בספרים שבהם כל הטקסט הופיע בהמשך אחד. 
דבר זה יכול להסביר איך התחילו את פרשת ויחי באמצע פרשה. 
יותר מאוחר התפשטה השיטה של כתיבת הספרים עם הרווחים של פרשות פתוחות וסתומות,  שהייתה קיימת גם קודם בחלק מהספרים, השיטה התפשטה והתקבלה עד שהרמב''ם פוסק שהחלוקה הזו מקורית וספר שלא כתוב עם פרשיות כאלה הוא פסול. 

את ההשערה הזו צריך לבסס על ידי בדיקה במגילות מדבר יהודה. וכפי הזכור לי היה מאוד קשה להוכיח באופן חד משמעי על מציאותם של הפרשות הללו שם, אך משהו אחד כן מצאתי. 

יום שני, 31 במרץ 2025

מדוע הקמת המשכן נקבעה לר''ח ניסן?

לא מפורש בתורה מתי המשכן היה מוכן, כמה זמן חיכו עד חנוכת המשכן, אבל בכל אופן הקב''ה קבע את תאריך תנוכת המשכן לא' ניסן. 

לכאורה מה מיוחד בתאריך הזה? למה לא לפני זה? ואם לחכות עד ניסן, למה לא לחכות כבר לתאריך של יציאת מצרים?

לא ראיתי שמדברים על זה, אולי זה פשוט:

לפני יציאת מצרים הקב''ה אומר שהחודש הזה לכם - ראש חדשים. זה יהיה החודש הראשון, ההתחלה, והסיבה לכך היא כי עכשיו עם ישראל יוצא לחירות, אז מעכשיו מתחילים למנות את החודשים.

שנה מאוחר יותר - בחנוכת המשכן, הקב''ה קובע את חנוכת המשכן ליום הראשון של החודש הראשון, ובכך קובע התחלה חדשה. 

בשנה הקודמת הייתה התחלה - יציאת מצרים, ומההתחלה הזו מונים את החודשים,

עכשיו, כאשר הקב''ה מקדים את תאריך חנוכת המשכן לתאריך יציאת מצרים, נקבע בכך גם משמעות חדשה להיותו של חודש זה החודש הראשון. 

כך ההתחלה שממנה מונים את החודשים אינה רק מכיוון שבמהלך החודש הזה יצאו ממצרים, אלא גם ובעיקר בגלל שבתחילת החודש הייתה חנוכת המשכן.

יום שישי, 27 בספטמבר 2024

נצבים - הנסתרות לה' אלקינו



הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַׄד⁠־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת (דברים כ"ט:כ"ח).


א. יש קושי להבין את הפסוק הזה, מה בדיוק הוא בא לומר. ומה ההקשר שלו לדברים שנאמרו לפני זה. בפסוקים שלפני זה משה מדבר על ברית בין ה' לבני ישראל ועל העונשים החמורים שיבואו על מי שלא יקיים את הברית, ולבסוף ישנם כמה פסוקים על מה שיאמרו ב'דור האחרון' כאשר יראו את המכות אשר חִלה ה' בארץ. בסופם מגיע הפסוק הנסתרות לה' אלקינו. האם הפסוק הזה הוא המשך הדברים שיאמרו בדור האחרון? או שמא אלו המשך דברי משה? 


ב. על פי המסורה מעל המילים לנו ולבנינו ומעל האות ע' של עד, ישנם נקודות. נקודות אלו מתפרשים כבאים למעט את משמעות הכתוב, בסנהדרין מג,ב נחלקו:


הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד?

מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה 

א"ל ר' נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן.


נראה שדעות אלו מתייחסים לנקודות בתור מיעוט ממשמעות הכתוב, "דכל נקודה למעט" (רש"י). ולכאורה המיעוט הינו מיעוט מן המשמעות הכללית של הכתוב, ולאו דווקא ממשמעות המילים המסוימות הללו. (ויש לעיין עוד בדברי רש"י ותוס' ובפירוש שהנקודות היו בעצם צריכים להופיע מעל לה' אלקינו "אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם")


ג. מעניין שבעוד שבנוסח שלנו מופיעה נקודה גם על הע' של עד וכן הדבר גם בכתר ארם צובה, בכת"י לנינגרד הנקודות מופיעות רק מעל לנו ולבנינו, ולא מעל הע' של עד. גם בספרי תורה עתיקים אפשר לראות שהיה מנהג כזה של נקודות מעל לנו ולבנינו בלבד. גם בפירוש רש"י לתורה בחלק מכתבי היד מופיע שישנם נקודות מעל לנו ולבנינו, ובאחרים נוסף שגם מעל הע' של עד. 


ד. והנה הן ממקורותינו, והן מן המחקר - ישנה הוכחה לכך ממגילות מדבר יהודה - יש משמעות שהנקודות באות לא רק למעט את משמעות הכתוב, אלא גם לסמן נוסח שונה, נוסח ללא המילים המנוקדות. מה פירוש הפסוק ללא המילים "לנו ולבנינו"?


ניתן אולי להציע אופן קריאה כזה: 

הנסתרות לה' אלקינו נגלות, עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת. 

והמשמעות היא: הנסתרות לה' אלקינו נגלות - אין נסתר מנגד עיניו של ה' כי הכל גלוי לפניו, 

עד עולם - לעולם,

לעשות את כל דברי התורה הזאת - ה' יעשה את דברי התורה הזאת, דהיינו יעניש את העוברים על הברית, וע"ד מה שנאמר לפני זה 'ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה', 'להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה'. 

יתכן שפירוש כזה מסתדר יותר עם ההקשר של הפסוקים שלפניו. 


כתב יד לנינגרד - אין ניקוד מעל האות ע' של עד

ספר תורה אשכנזי מהמאה ה-14 (Ms Erfurt 8) - אין ניקוד מעל האות ע' של עד


יום חמישי, 30 במאי 2024

שינוי לשון בברייתא - בבא מציעא צא

בגמרא בבא מציעא צא א-ב:

מתיב רב אחדבוי בר אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם הבהמה בשעה שעולה עליה זכר ת"ל כלאים לאו מכלל דכלאים אחיזה נמי לא מאי אחיזה הכנסה ואמאי קרי לה אחיזה לישנא מעליא
אמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא ליכא מ"ט בעבידתיה טריד מתיב רב אחדבוי בר אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר תלמוד לומר כלאים

הברייתא מובאת פעמיים, אך בשנוי קטן: בפעם הראשונה מדובר על אחיזת הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, ובפעם השניה הלשון היא כדי שיעלה עליה זכר.
 
מההקשר מובן שמדובר באותה הברייתא, אך שינוי הלשון בולט, (והעירו על כך בגמרא שוטנשטיין). 

שינוי זה מופיע כבר בתלמוד מדפוס ונציא ר''פ. 

אך כשמעיינים בכתבי היד מגלים שישנם כתבי יד שבהם הנוסח בשני הפעמים הוא בשעה שעולה עליה זכר, ואילו בכתבי יד אחרים הנוסח בשניהם הוא כדי שיעלה עליה זכר. 

הנוסח של כתבי היד הגיוני (בשני הפעמים מופיע אותו נוסח), וקשה להבין איך נוצרה נוסחת הדפוסים שבה ישנו הבדל בין הפעם הראשונה לשניה. האם העתיקו את הפעם הראשונה מכתב יד אחד ואחת הפעם השניה מכתב יד אחר?. 

יום שני, 13 במאי 2024

סטטיסטיקות של הלכות ריבית


- ישנם בתורה 79,980 מילים, מתוכם כ 71 מילים אודות איסור ריבית (שמות כב, כד. ויקרא כה, לו - לח. דברים כג, כ- כא). דהיינו בערך 0.1 אחוז מהתורה מדברת על איסור ריבית.
- מתוך 613 מצוות, 4 מצוות כלולות בדיני ריבית. אלו 0.6 אחוז של המצוות.
- מתוך 525 פרקי משנה, פרק אחד (איזהו נשך, פרק חמישי במסכת בבא מציעא) דן בדיני רבית = 0.2 אחוז.
- מתוך 2711 דפי התלמוד, 15 דפים (בבא מציעא ס' ע"ב - עה ע"ב) דנים בדיני ריבית = 0.5 אחוז.
- מתוך 1000 הפרקים במשנה תורה, הרמב"ם דן בדיני ריבית ב 7 פרקים מספרו (הלכות מלוה ולוה ד - י) = 0.7 אחוז.

דמזלי גבייהו - דאזלי גבייהו?

בגמרא ב"מ עג ע"א:
והחמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול, ואינן חוששין. 
מאי טעמא? רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא, רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו
מאי בינייהו? - איכא בינייהו: תגרא חדתא. 

והרמב"ם פוסק: (מלווה ולוה ט, ח)
החמרין שנכנסו לעיר והרי החטים ד' סאין בסלע הוזילו ומכרו למכיריהן או לספסריהן חמש בסלע במעות שנתנו להן תחלה כשיכנסו לעיר עד שיפתחו שקיהן וימכרו לכל אדם הרי זה מותר שאין אלו מוכרין להם בזול מפני שנתנו מעות עתה ולא יקחו אלא לאחר זמן אלא מפני שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם. 

הרמב"ם כותב שהסיבה היא מפני "שמודיעין להם את השער ומסעדין אותם".  ובגמרא ישנם שני דעות, רב פפא אמר ניחא להו דמגלו להו תרעא, רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו. 

וחשבתי שאולי הרמב"ם נקט את שני הסיבות שבגמרא, וא"כ מה שהרמב"ם כתב "מסעדין אותם" הוא פירוש של מה שכתוב בגמרא "דמוזלי גבייהו". 
מה הקשר בין מוזלי גבייהו (ע"פ רש"י הכוונה מלשון הוזלה) למסעדין אותם? יתכן שההוזלה מתוארת ע''י הרמב''ם כסעד ועזרה, אבל אולי בגירסא של הרמב"ם היה כתוב בגמרא "דאזלי גבייהו".

באתר הכי גרסינן מצאתי שישנה גירסא "משום דמזלי גבייהו" (כת"י קרמונה וכת"י NLI: 4° 577.4.36 )
מעניין למצוא את צילום הכתב יד עצמו ולראות אם כתוב שם דמזלי או דאזלי, שהרי א' בכתב יד יכולה לפעמים להתפענח כמ'.